השבוע בבלוג - יצירת האמנות הגדולה ביותר באירופה היא גם אחד ממיזמי ההצנחה המוצלחים ביותר לזכר השואה. על "אבני הנגף" מיזם שהתחיל בקטן ומשפיע עד היום.
רשומה מאת עדי לוי אסטרחן - bit.ly/4aO5qaS
היום במכון ליאו בק: על זמן וקדושה במסורת היהודית-גרמנית.
פרופ' גלילי שחר, מרצה לספרות השוואתית באוניברסיטת תל אביב ופרופ’ אמיר אשל, משורר וראש המחלקה לספרות השוואתית באוניברסיטת סטנדפורד, ידברו על רוזנצוויג, קפקא, בנימין וארנדט, על הקדושה היומיומית והזמן המשיחי
מפגש מקוון. להרשמה - bit.ly/3LSYFMA
בשנת 1847, כשהוא בן 38 בלבד, מנדלסון הלך לעולמו כתוצאה משבץ מוחי, שישה חודשים בלבד אחרי מות אחותו פאני באופן דומה. חייו היו קצרים, אך השפעתו ניכרת. באמצעות היצירות האייקוניות שהוא הלחין והאופן שבו החייה את העניין ביצירותיו של באך, הוא עזר לעצב את הצלילים שרבים מאיתנו מזהים כיום עם מוזיקה הקלאסית.
ריכרד ואגנר, בחיבורו האנטישמי על היהדות במוזיקה, הזכיר את מנדלסון ואת יהדותו כסיבה לכך שהמוזיקה שלו היא חסרת עומק. הנאצים עשו כל שביכולתם למחות את זכרו של מנדלסון. הם מחקו את שמו מהיצירות הפופולריות ביותר שלו, הרסו את האנדרטה שהוקמה לזכרו ואפילו שכרו מלחין שייצור גרסה "ארית" ליצירה "חלום ליל קיץ".
למנדלסון לא היו חסרים מבקרים. היו שראו ביצירתו שמרנית מדי, והוא ספג ביקורת על כך שהיה "מחושב" מדי בלחניו. גרוע מכך, למרות שהוא ומשפחתו המירו את דתם כשהיה ילד, מוצאו היהודי היווה סיבה מתמדת לזלזול בחשיבות עבודתו.
יצירותיו קנו לו הצלחה עולמית, בעיקר בבריטניה, שם כתב את "הסימפוניה הסקוטית" והופיע בפני המלכה ויקטוריה, ובגרמניה, שם ניהל את התזמורת של דיסלדורף.
מנדלסון לא היה רק מנצח. הוא היה מלחין בפני עצמו, שלמד מוזיקה מגיל צעיר יחד עם אחותו פאני (מלחינה בפני עצמה) והחל לכתוב מוזיקה כבר בגיל 11. בגיל 17 בלבד, הוא החל להלחין את יצירתו המוכרת ביותר, "חלום ליל קיץ", המבוססת על מחזהו של שייקספיר וכוללת את "מארש החתונה" המפורסם, המנוגן בחתונות ברחבי העולם.
מנדלסון נולד היום לפני 217 שנים. סבו היה הפילוסוף משה מנדלסון, ומשפחתו עמוסה בסופרים, הוגים ומלחינים. מנדלסון נחשב ל"ארכיטקט של תחיית באך". הקונצרט איתו פתחנו את השרשור היה נקודת המפנה שהפכה את יצירותיו של באך לנכס תרבותי שכמעט כל אחד מכיר. עד אז, יצירותיו של באך נחשבו מסובכות מדי לציבור הרחב.
על דוכן המנצח עולה בחור צעיר, בן 20 בלבד, עם שיער שחור כהה. הוא מניף את זרועו, והיצירה מתחילה להתנגן. בתום שעתיים וחצי של קונצרט, כבר אין אחד שלא יזכור את השם באך, וגם לא את שמו של המנצח הצעיר, פליקס מנדלסון.
דמיינו לכם שאתם מגיעים לקונצרט בגרמניה של המאה ה-19. היצירה היא של איזה מלחין לא מוכר במיוחד שהלך לעולמו לפני 70 שנה, מישהו בשם באך. השם לא אומר לכם דבר. רק הנחושים מבין חסידי המוזיקה מזהים את השם.
איור מתוך הסיפור "העסקה הטובה". מימין דמות היהודי המרושע, במרכז דמות האיכר, גיבור הסיפור, ומשמאל דמות השומר. שחור לבן
אין ילד שלא מכיר את סינדרלה, כיפה אדומה, או שלגייה. אבל על היהודי בקוצים שמעתם? בין אגדות האחים גרים ישנן גם כאלו שמציגות צד אפל, עמוס בסטריאוטיפים אנטישמיים, שהפכו למרבה הצער חלק מהזהות הלאומית הגרמנית לתוך המאה העשרים.
לרשומה מאת עדי לוי אסטרחן - bit.ly/4qwZNo6
ידעתם שהביטוי "סיפורי סבתא" לא קשור לסבתות בכלל?
, המקור של הביטוי הוא מיידיש (באבע־מעשעס), והוא בכלל הגיע "עקב שיבוש של סיפורי באבא - על שם הספר "בבא־בוך" - עיבוד יידי מראשית המאה ה־16 לרומן אבירים איטלקי, שתורגם במיוחד עבור נשים.
לקריאה נוספת, רשומה מאת עדי לוי אסטרחן - bit.ly/458RpT5
השבוע בשנורקל - שאלת הזהות במוזאון היהודי בברלין
בימינו המונח "מוזאון יהודי" מתקשר אוטומטית לזכר השואה וההיסטוריה של אנטישמיות באירופה. אבל למוזאון היהודי במתכונתו הראשונית לא היה קשר לשואה או אנטישמיות. מה הקנה למוזאון בעיני מקימיו את התואר "יהודי"?
לרשומה המלאה מאת עדי לוי אסטרחן - bit.ly/4prCASZ
השבוע בשנורקל - "מותר לנו להדליק את חנוכיית חג המולד"
חנוכה או חג המולד? בגרמניה של תחילת המאה ה-20, מסורות החגים התחרו על סלון הבית של יהודי המדינה. איך זה נראה בעיני כותבי הסאטירה של התקופה, ומי המנהיג הציוני שהציב עץ חג מולד בסלון ביתו?
לרשומה מאת עדי לוי אסתרחאן - bit.ly/4a4cd1k
השבוע בשנורקל אנחנו מחפשים את השדים היהודים בצללי האסתטיקה הגותית. איך ערפדים, מכשפות ושדים מצאו את צורתם המוכרת הודות למקורות אנטישמיים וסממנים יהודיים.
לרשומה המלאה מאת עדי לוי אסתרחן: bit.ly/3K8Doh4
השבוע בשנורקל אנחנו צוללים לארכיון ונפגשים ב"יהודה" - ספר שירה מ-1900 שאויר בצורה מרהיבה על ידי אפרים משה ליליין "האמן הציוני הראשון". אבל לא רק הספר עצמו מרתק אלה ההקדשה שמעידה על הבעלים שלו: קרל באר, הראשון בהיסטוריה לעבור ניתוח התאמה מגדרית
לרשומה המלאה מאת גילי ערן - bit.ly/4riLp3u
הזמנה למפגש בנושא אגודוקומנטים בשם "מסמך לראותכם: שיחה על אגודוקומנטים חזותיים במחקר ובקולנוע", שתיערך ב-25.11.25 בשעה 18:30 באופן מקוון על ידי מכון ליאו בק
מה זה אגודוקומנט? מסמך שמתעד את היוצר שלו. פעם זה היה אולי יומן, היום זה כנראה סלפי. כך או כך, אגודוקמנטים הפכו להיות מקורות ראשוניים רבי-ערך בעבודת ההסטוריון. אנו מזמינים אתכם למפגש מרתק על אגודוקומנטים חזותיים שייערך בשבוע הבא. ההצטרפות בחינם, ניתן להירשם כאן - bit.ly/49kfN7c
כשאייכמן הובא למשפט בישראל, זו לא הייתה הפעם הראשונה שביקר כאן. לפני השואה, אייכמן ביקר בארץ ישראל במסווה של כתב. הוא לא היה הבכיר הנאצי היחיד שהגיע כדי להתרשם מהחזון הציוני.
איך קורה שבכיר באס אס מבקר בארץ ישראל? רשומה מאת ד"ר יניב קדמן ואלון עבודי.
לקריאה - bit.ly/47qJ79g
מוזמנים להצטרף אלינו לכנס השנתי ללימודים גרמניים בשבוע הבא:
הכנס יתקיים במוזאון "אנו", קמפוס אוניברסיטת תל אביב, קלאוזנר 15, תל אביב-יפו, ביום חמישי ה-06.11.2025, לאורך כל היום (09:00-18:30).
הכניסה חופשית אך נדרשת הרשמה מראש
מחכים לראותכם! לפרטים והרשמה - bit.ly/3L961KW
מי שרוצה לקרוא עוד על הספר, ניתן למצוא פרטים נוספים ברשומה הבאה:
blog.leobaeck.org/%D7%B4%D7%A4...
מוזמנים להצטרף אלינו לערב לכבוד צאת התרגום העברי לרומן הראשון פרי עטה של אישה יהודייה - פלורנטין מאת דורותיאה מנדלסון.
יום רביעי, 22.10, 19:00 במכון ליאו בק בירושלים (בוסתנאי 33) ובזום.
תתאפשר קנית הספר במקום.
לפרטים והרשמה - bit.ly/3J0U1dL
מוזמנים להצטרף אלינו לערב לכבוד צאת התרגום העברי לרומן הראשון פרי עטה של אישה יהודייה - פלורנטין מאת דורותיאה מנדלסון.
יום רביעי, 22.10, 19:00 במכון ליאו בק בירושלים (בוסתנאי 33) ובזום.
תתאפשר קנית הספר במקום.
לפרטים והרשמה - bit.ly/3J0U1dL
ללמד עברית ברייך השלישי - שיפורם של שני בתי ספר האורתודוכסים שהמשיכו בלימודי היהדות שהתחילו עשורים קודם לכן ושמרו על חינוך יהודי אורתודוכסי גם שנים לאחר עליית הנאצים לשלטון.
לרשומה המלאה מאת ד"ר שרון ליבנה - bit.ly/4py4cqH
קריאה נעימה ושנה טובה!
ללמד עברית ברייך השלישי - שיפורם של שני בתי ספר האורתודוכסים שהמשיכו בלימודי היהדות שהתחילו עשורים קודם לכן ושמרו על חינוך יהודי אורתודוכסי גם שנים לאחר עליית הנאצים לשלטון.
לרשומה המלאה מאת ד"ר שרון ליבנה - bit.ly/4py4cqH
קריאה נעימה ושנה טובה!
בית הכנסת הגדול בהמבורג היה מרכז יהודי בולט, סמל לשוויון הפוליטי שהשיגו יהודים. כמו אותו שוויון, גם הוא לא האריך ימים. עכשיו נסיונות להקים אותו מחדש מעלים את השאלה: האם נכון לשקם את מה שהרסו הנאצים, או שמא ראוי יותר להשאיר את חסרונו כגלעד המנציח את החיים היהודיים שאבדו?
לרשומה המלאה - bit.ly/4nwjt9I
